דלג לתוכן
היום לפני 3 שנים העולם נפטר מהנוכל ברנרד מיידוף, אשר ידוע כמי שהפיק את הונאת הפונזי הגדולה אי פעם.
הונאה שהיקפה נאמד בכ-65 מיליארד דולר.
המידע שקרן מיידוף הציגה למשקיעים, הוא כי היא יכולה להשיג תשואה חיובית בכל תנאי שוק לאורך זמן.
מיידוף הצליח למשוך משקיעים לקרן שלו בטענה שהוא יודע לייצר תשואות בשיעור קבוע ויציב באמצעות אסטרטגיית השקעה בשם Split Strike conversion. האסטרטגיה כשלעצמה היא אסטרטגיה לגיטימית שבה המשקיע קונה מניה ומוכר אופציית Call ואופציית Put על אותה מניה. האסטרטגיה מאפשרת למשקיע להרוויח אם המניה עולה, יורדת או עומדת במקום.
נשמע לכם הזוי ויותר מדי טוב. נכון! אפשר לומר כך. כי הצלחת האסטרטגיה תלויה בתנודתיות השוק ויחסי הגידור שהמשקיע בחר לפעול לפיהם.
רק שהקרן של מיידוף, בניגוד להונאות אחרות, ממש לא ביצעה שום פעולה של מסחר בשוק ההון בפועל.
אל ההיסטוריה
מיידוף ייסד את החברה שלו, Bernard L. Madoff Investment Securities LLC בשנת 1960, ובתחילת הדרך זו פעלה כעסק לגיטימי לעשיית שוק. במהלך השנים, המוניטין של החברה גדל ואיתו האמון של קהילת ההשקעות בה.
בשנת 1980 מיידוף החל להפעיל את עסקי הייעוץ שלו. אנחנו בישראל קוראים לכך ייעוץ אך מדובר בניהול השקעות לכל דבר. החברה משכה לא מעט משקיעים, שביניהם היו משקי בית ואנשים פשוטים, קרנות השקעה פרטיות, קרנות Endowment וצדקה, וקרנות פנסיוניות.
בין המשקיעים של מיידוף נמנו קרן הצדקה של אלי ויזל, קרן הצדקה של סטיבן שפילברג, מוריטמר צוקרמן הבעלים של ה-New York daily, קרן ההקדש של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, קבוצת Fairfield Greenwich ועוד.
האחרונה, הייתה ידועה כמי שקידמה בפני לקוחותיה את תהליך בדיקות הנאותות שלה, כאשר מאוחר יותר התברר כי החברה לא הצליחה לבצע בדיקה נאותה של פעילותו של מיידוף והתעלמה מסימני האזהרה של הונאה.
The red Flags
אחת האינדיקציות הראשונות לכך שמשהו לא היה כשורה הוא שהחוקר הארי מרקופולוס הגיע למסקנה כי רקורד הביצועים של הקרן לא עולה בקנה אחד עם תהליך ההשקעה שסופר למשקיעים. מרקופולוס התריע ל-SEC בשנת 2000, 2001, ו-2005 על דעותיו וסיפק לכך מסמכים תומכים.
מרקופולוס הגיע למסקנה משפטית ומתמטית שאין דרך לייצר את התשואות באמצעות תהליך ההשקעה שנטען.
מרקופולוס טען בעדות שלו ב-SEC כי לקח לו ארבע דקות להסיק שהמספרים לו מסתדרים, ועוד דקה נוספת לחשוד שמדובר בהונאה.
במבט לאחור, אפשר לומר שהיו הרבה דגלים אדומים לאורך השנים, שהצביעו על משהו לא בסדר בתהליך ניהול ההשקעות.
ברני מיידוף נודע כמי שדחה שאלות לגבי האסטרטגיה שלו, בטענה שהעסק שלו מסובך מכדי שאנשים מבחוץ יוכלו להבין אותו.
בנוסף למצג של קרן השקעות הגונה, הוא גם פעל כברוקר, מה שנראה מוזר להרבה אנשי מקצוע.
דגל אדום נוסף הונף כאשר נודע כי הקרן השתמשה במשרד קטן לעניין שירותי הביקורת החשבונאית שלה, שבו עבדו שלושה עובדים בלבד.
ההונאה מתגלה
ההונאה של מיידוף נחשפה בדצמבר 2008 כאשר שצף של בקשות פדיון הגיעו לפתחה של הקרן. בעוד שבקשות הפדיון נאמדו במעל מיליארד דולרים, היקף המזומן שהיה זמין לחלוקה לא עלה על 300 מליון דולרים. את הכסף הזה ביקש תחילה מיידוף לתת למשפחתו ועובדיו.
כשלא עמד בלחצים, נכנס למשרדו והתוודה בפני בניו, מאקרו ואנדרו. הוא הודה בכך שהתשתמש בכספי המשקיעים החדשים כדי לשלם תשואות למשקיעים הקיימים וזאת במקום לייצר רווחים לגיטימיים באמצעות פעילות השקעה.
לאחר שנודע להם על פשעיו של אביהם, בעצת אבי אשתו של אנדרו שהיה עורך דין בעל שם בניו יורק, הסגירו את אביהם לרשויות.
המשפט של מיידוף היה משמעותי מאוד. כתב האישום שהוגש היה בגין הונאת ניירות ערך, הונאה של יועצי השקעות, הלבנת הון ועדות שקר. במשפט שהחל במרץ 2009 מיידוף הודה בכל האישומים.
ההודאה אמנם חסכה ממנו משפט ממושך אך לא פטרה אותו מפשעיו. ביוני 2009 הוא נידון ל150 שנות מאסר, העונש המירבי המותר על פי החוק הפדרלי.
בנו מארק, נמצא בדצמבר 2010 כשהוא תלוי לתקרה בדירתו במנהטן עם רצועה של כלב.
מיידוף הסתלק מן העולם לפני 3 שנים בגיל 82. אך אין מנהל השקעות כיום שלא מושפע מההשלכות של מעשיו.
חוק Dodd Frank שנחתם על ידי הנשיא אובמה ביולי 2010 היה רפורמה גורפת שנועדה לשנות את המערכת הרגולטורית בארה"ב. החוק הביא לחיזוק הפיקוח הרגולטורי על ידי ייסוד ה Financial Stability Oversight Council. החוק גם הביא להקמת הOFR שממנו אתם מקבלים חלק מהמידע לסקירות השבועיות:) החוק גם הטיל על הרשות לניירות ערך את המטלה לכונן תכנית לחשיפת שחיתויות, לרבות מזימות פונזי והונאות אחרות. וכמובן, שהחוק חייב קרנות גידור וחברות לניהול עושר להירשם בSEC והכניס אותם לשקיפות רבה יותר.
