בעקבות ההסכם לשחרור החטופים ותחילתה של רגיעה ביטחונית, המטבע הישראלי מזנק לשיא של שנים. השוק חוגג, המשקיעים קונים שקלים, והדולר נשבר מתחת לרמת 3.3 אבל מאחורי התחזקות השקל מסתתרת שאלה עמוקה:

האם ישראל צריכה מטבע חזק — או פשוט יציב?

 “המטבע החזק בעולם”

“השקל זכה בתואר המטבע החזק בעולם, לאחר ששבר שיא של שנים מול הדולר” — כך תיאר גלובס את השבוע שבו השוק הישראלי הגיב להסכם החטופים.

בתוך ימים ספורים הדולר נחלש אל מתחת לרמה של 3.3 שקלים, והשקל התחזק ביותר מ־5% — הביצוע החזק ביותר מבין כל מטבעות ה־G10.

הנתון הזה לבדו מספיק כדי לתפוס את תשומת הלב של כל משקיע זר.בעולם שבו מטבעות רבים נאבקים באינפלציה, באי-ודאות פוליטית ובבריחת הון, השקל — שהיה במשך שנה סמל לחולשה ביטחונית — הופך לפתע לסמל של יציבות.

אלא שבנק ישראל יודע: עוצמה מוניטרית היא לא בהכרח סימן לחוסן כלכלי. לפעמים היא דווקא סימפטום לסכנה שקטה — תיסוף יתר שעלול לפגוע ביצוא, להאט את הצמיחה וליצור אשליה של ביטחון כלכלי בזמן שהמשק מתקרר.

בין ביטחון לאמון

מאז פרוץ המלחמה ב7 באוקטובר 2023, המטבע הישראלי הפך למדד הפסיכולוגי המדויק ביותר של מצב הרוח הלאומי, כאשר האיומים גברו — הדולר זינק. כאשר נרמזו רמזים להסדרה או האיומים הוסרו לעת עתה (אירן) — השקל התאושש ואף התחזק באופן אגרסיבי.

הסכם החטופים, שנחתם בתיווך בינלאומי רחב, הוריד את פרמיית הסיכון הגיאופוליטי כמעט בן לילה.

משקיעים מוסדיים צמצמו גידורים, הון זר החל לזרום חזרה לשוק ההון המקומי, ותיאבון הסיכון של הציבור הישראלי עלה.

“הסיבה העיקרית להתחזקות”, כתב יובל אזולאי בגלובס, “היא ציפייה לשחרור חטופים ולהפסקת הלחימה בעזה”.

במילים אחרות: פסיכולוגיה ביטחונית הפכה לכלכלה פיננסית.

הגרף שמסביר הכול

במונחי שוק המט”ח הגלובלי — זהו נתון קיצוני. מטבע שמתחזק ביותר מ־5% בשבוע מוגדר כבר כתנועה “חוץ־סטטיסטית”. זה קרה לשקל רק פעמיים מאז 2008.

מבט היסטורי: 20 שנה של תיסוף

לפני שני עשורים, הדולר נסחר סביב 4.7 שקלים, מאז עבר השקל מסע עקבי של התחזקות — תולדה של גידול ביצוא, עודף בחשבון השוטף, וזרימת הון מתמשכת אל ההייטק הישראלי. אבל השנה הנוכחית, עם כל מורכבותה, מאירה נקודת מפנה אחרת: לראשונה, האמון במטבע התחזק לא בזכות טכנולוגיה — אלא בזכות תקווה.

בנק ישראל: משחק עדין בין עוצמה לסיכון

בנק ישראל מחזיק כעת את אחת מערכות הכלים המורכבות בעולם, הנגיד וצוותו יודעים שבכל החלטה על ריבית או על התערבות במט”ח, המשמעות הפוליטית והפסיכולוגית גדולה לא פחות מהמשמעות הכלכלית.

הארסנל:

• התערבות ישירה: רכישת או מכירת דולרים מיתרות המט”ח (מעל 200 מיליארד דולר). מטרתה: למתן תנודות חריגות.
• מדיניות ריבית: שינוי הריבית משפיע על זרימות ההון. העלאה מחזקת את השקל; הורדה עלולה להחלישו.
• תקשורת מילולית: לעיתים משפט אחד של הנגיד משפיע יותר מכל פעולה בשוק.
• ניהול עתודות: יכולת הבנק להזרים או לשאוב דולרים בזמן אמת, מבלי לשדר פאניקה.

הבעיה? יעילות ההתערבות נשחקת אם אינה מתואמת עם מדיניות כוללת.

מחקרים של ה־BIS ושל ה־IMF מצביעים כי “התערבות בשוק המט”ח משפיעה רק אם היא נתמכת במדיניות ריבית מתואמת ובאמון ציבורי גבוה”.

השוואה עולמית: לקחים מציריך, מטוקיו ומהונג קונג

שווייץ ניסתה להחליש את הפרנק השווייצרי כדי להגן על היצוא. היא הזרימה מיליארדים לשוק, אך נכנעה לעוצמת השוק החופשי.

יפן, מנגד, ביצעה שלוש התערבויות ב־2025 בלבד בניסיון לבלום את היחלשות הין – ללא הצלחה.

ו־הונג קונג שומרת על הצמדה לדולר האמריקאי (Peg) במחיר של הזרמת כ־10 מיליארד דולר בחודש לשוק הפתוח.

המסקנה: התערבות יכולה לבלום תנודתיות — אך לא לשנות מגמה.

או כפי שניסח זאת אחד ממחקרי Statista האחרונים:

“התערבות מוניטרית היא כמו תרופה לשיכוך כאבים – לא ניתוח שורש הבעיה.”

שקל חזק מדי? סכנה לצמיחה

השקל החזק תורם לבלימת אינפלציה, להוזלת היבוא, ולהפחתת עלויות החוב במט”ח.

אך הוא עלול להכביד על שני מנועי הצמיחה העיקריים של המשק: ההייטק והתעשייה.

כאשר חוזי יצוא נחתמים בדולרים, וכל שקל נוסף שווה יותר — רווחי החברות נשחקים.

לטווח הארוך, זה מתורגם לירידה בהשקעות ובתעסוקה.

הדילמה אינה פשוטה:

• שקל חזק מדי — פוגע ביצוא.
• שקל חלש מדי — מחזיר אינפלציה.
• רק שקל יציב מאפשר תכנון עסקי ארוך טווח.

לאן מכאן?

לאחר האופוריה של השוק, תגיע האחריות של המדיניות.

בנק ישראל יידרש לשמור על איזון עדין בין עוצמה לפגיעוּת:

להימנע מהתערבות מיותרת, אך לשדר לשווקים כי לא ייתן למטבע להמריא ללא גבולות.

ישראל של סוף 2025 אינה זקוקה למטבע חזק — אלא למטבע אמין.

מטבע שמסמל יציבות, אך גם מבין את גבולות העוצמה.

לסיכום,

התחזקות השקל השבוע היא יותר מאירוע כלכלי; היא רגע תודעתי.

היא משקפת את חזרתו של אמון ציבורי וכלכלי במשק — אך מזכירה לנו גם עד כמה שביר האמון הזה יכול להיות.

אם בנק ישראל יידע לשמר את האיזון — בין אמון לשער, בין פסיכולוגיה לכלכלה —

ישראל תוכל ליהנות ממטבע חזק שלא שוכח להיות יציב.