אתחיל הפעם דווקא עם השורה התחתונה

בתוך עשור, האשראי החוץ־בנקאי בישראל עבר מהשוליים למרכז: עשרות מיליארדי שקלים בתיקי הלוואות, חברות ציבוריות שמממנות קבלנים ו־SME, וחברות כרטיסי אשראי שהפכו לנושים עצמאיים. הרגולציה פתחה את השער — הריבית והנדל״ן בוחנות את העמידות.

מהשוק האפור לכלכלה הרשמית

פעם קראו לזה “שוק אפור”. היום קוראים לזה “Non-bank Credit”, ומדובר בתעשייה שעברה בעשור האחרון הסדרה ורגולציה. שרשרת רפורמות — מחוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות, דרך חוק נתוני אשראי ועד רפורמת שטרום — יישרה את המגרש, הוציאה שחקנים אל האור ופתחה את הדלת לתחרות על כיסו של הלקוח.

“אותם שירותים — אותם חוקים”: זה הקו שמנחה את המחוקק והרגולטור; לאפשר תחרות, בלי לוותר על יציבות.

 מי נגד מי: מפת המכשירים והמודלים

הלוואות צרכניות – מחברות כרטיסי אשראי ועד פלטפורמות דיגיטליות; אישור מהיר, ריבית גבוהה יחסית.

מימון רכב – מנוע צמיחה מרכזי; הלוואות משועבדות לכלי רכב, זמינות בסוכנות.

אשראי ל-SME – הון חוזר, גישור, ציוד; לרוב קצר-בינוני, בתמחור מבוסס סיכון.

ניכיון שיקים ופקטורינג – מזומן במקום צ’קים/חשבוניות; מוצר ותיק שמצטמצם אך חיוני לעסקים.

משכנתאות חוץ־בנקאיות – גשרים והשלמות הון, ולעיתים משכנתאות ארוכות דרך מוסדיים; ריבית גבוהה, ביטחונות חזקים.

P2P   רעיון נכון עם ביצוע תנודתי; תרם לחדשנות, ספג זעזועים ורגולציה הדוקה יותר וסובל מביית המתווך

אשראי חברתי – גופים ללא כוונת רווח שמממנים אוכלוסיות מודרות; קטן אך בעל תרומה נקודתית.

החברות הציבוריות: שדרה עסקית עם התמחות

מימון ישיר – הגדולה בענף; רכב כבסיס, חדירה למשכנתאות משלימות.

נאוי גרופ (אחים נאוי) – מהחלוצות; מעבר מהיסטוריית ניכיון לפוקוס נדל״ן, מימון זול, רווחיות גבוהה.

יעקב פיננסים – צמיחת בזק ב-SME; ניהול סיכון הדוק עם נטיית צמיחה אגרסיבית.

מניף – מומחיות במזנין נדל״ני; משלימה הון עצמי לליווי בנקאי, תשואות גבוהות מול סיכון ענפי.

פנינסולה – ותק ב-SME, גב מוסדי, מוצרים לענפי נישה.

ברקת, מכלול, אקורד, שוהם, אופל בלאנס – ספקטרום של נדל״ן יזמי דרך ניכיון-לייט לעסקים קטנים.

חברות פרטיות משמעותיות: MAX וכאל (כרטיסי אשראי — אשראי צרכני בהיקפים גדולים), אמפא קפיטל (ציוד/נדל״ן/ליסינג), קרנות חוב פרטיות (אקספו ואחרות) — כולן חלק מהאקוסיסטם התחרותי.

שינוי תמהיל: מהצ’ק לבטון

הליבה ההיסטורית — ניכיון — נסוגה; הנדל״ן השתלט. ההיגיון פשוט: הבנקים הדקו חשיפה ליזמות, הביקוש להון משלים זינק, והחוץ־בנקאיים נכנסו לוואקום. התוצאה: תיקי אשראי שמרוכזים יותר בקרקע, שלבים מוקדמים והתחדשות עירונית. זה מביא ביטחונות טובים — וגם ריכוזיות סיכון מקרו-מחזורית.

מרווחים, מקורות ומה שביניהם

היתרון המבני של הבנקים — עלות הון — נשאר. חברות חוץ־בנקאיות מגייסות לרוב יקר יותר (בנקים, מוסדיים, אג”ח), ומגלגלות הלאה את העלות בריבית ללקוח. כל עוד הביקוש קיים והאלטרנטיבה מוגבלת, המרווחים נשמרים; כשהמאקרו מתהדק — ההפרשות עולות והמרווחים נשחקים.

פרדוקס ענפי: הבנק עשוי לא להלוות ללקוח מסוים, אך כן להלוות לחברה חוץ־בנקאית שתלווה לו — בתוספת סיכון ומחיר. זו תחרות — אבל גם תלות הדדית.

רגולציה: משומר סף לשותף ניהול סיכונים

הפיקוח שינה פאזה: מדיווח בסיסי לבקרה שוטפת על תיקים, הפסדים וריכוזיות; דגש על ממשל תאגידי, הלבנת הון ושקיפות. השיח עובר לשאלת מקורות המימון ולא רק להרחבת ההיצע: איגוח, מסגרות מוסדיות ופתרונות נזילות שנועדו להפחית תלות בבנקים — בלי לפתוח דלת לפיקדונות ציבוריים באין-ברירה.

שלושה סיכונים שמגדירים את 2025

1. מאקרו־אשראי: ריבית גבוהה, פעילות נדל״ן תנודתית, ועליית NPL ב-SME.
2. נזילות: שוק אג״ח תנודתי וגיוסים יקרים — מבחן לשרשראות מימון.
3. מוניטין וציות: פרשות עבר האיצו ממשל; טעות גדולה אחת עלולה להחזיר את הפרמיה הענפית.

גלובלי: כך נראה המראה של ישראל

בעולם, החוץ־בנקאי כבר כמעט חצי מהמערכת הפיננסית: Private Credit צומח, BNPL הופך לשכבת-תשלומים, ופינטק מביא underwriting מבוסס-מידע. הרגולטורים מכוונים ל-“Same activity, same regulation” ולשקיפות של גופים לא־בנקאיים גדולים. הקווים מיטשטשים: בנקים רוכשים תיקים מפינטקים; פינטקים מקבלים צ’רטר בנקאי. ישראל נעה באותו כיוון — בקנה מידה קטן יותר ועם משקל נדל״ן גדול יותר.

קייס סטאדי קצרצרים

מימון ישיר – “מפעל הלוואות רכב”: מודל דיגיטלי, הפחתת חיכוך בנקודת המכירה, פיזור רחב; רגישות לביקוש לרכב ומיסוי ולאחרונה צמיחה חזקה במשכנתאות.

נאוי – “בנק זעיר דה-פקטו”: מקורות זולים, תמחור אטרקטיבי, משמעת סיכון; תלות בענף הדיור מחייבת כרית הון עבה.

מניף – “ההון שבין הבנק ליזם”: פרמיה על סיכון נמוך-משני, מומחיות אופרטיבית; חשיפה מחזורית דורשת דקדוק בקובננטים.

לאן זה הולך: קונסולידציה חכמה, פינטק בכל מקום

התרחיש הסביר: מיזוגים וריכוז של חברות חזקות, יציאת שחקנים חלשים לשוק פרטי, ושיתופי-פעולה עמוקים יותר עם בנקים ומוסדיים. טכנולוגית, בינה מלאכותית תהפוך לכלי סטנדרטי: ניקוד אשראי דינמי, זיהוי הונאות בזמן אמת ואוטומציית גבייה. רגולטורית, המיקוד יחליק מהגדלת היצע להידוק סטנדרטי נזילות והון.

אם העשור הקודם היה “עשור הכניסה”, העשור הנוכחי הוא “עשור הניהול”: פחות רומנטיקה של סטארט־קרדיט, יותר הנדסת סיכונים.

מסקנת השקעות

האשראי החוץ־בנקאי בישראל איננו עוד “אלטרנטיבה אקזוטית” — זהו נדבך קבוע במארג האשראי. למשק ואזרחים הוא מספק נגישות וגמישות; למשקיעים הוא מציע תשואות אטרקטיביות — בתנאי שמבינים מה עומד מאחורי המרווח: איכות לווים, ביטחונות, מבנה מקורות וקובננטים. הנקודה העיוורת הגדולה נשארת ריכוז נדל״ן; מי שמנהל זאת בשמרנות, ישמור על פרמיה. מי שלא — יגלה שהמרווח שנראה שמן, היה בעצם דק מאוד.

תיבה: אינדיקטורים לעקוב אחריהם

• יחס NPL ותזרים גבייה נטו
• מרווחי ריבית נטו (אשראי מול מקורות)
• ריכוז ענפי (נדל״ן/SME/צרכני)
• מח״מ אשראי לעומת מח״מ מקורות
• יחסי הון וקובננטים מרכזיים
• שיעור איגוח ומקורות לא־בנקאיים

התחרות הגיעה. עכשיו מגיע המבחן: האם הסקטור יוכיח שהוא לא רק “כסף מהיר” — אלא אשראי חכם. אם כן, הוא יישאר כאן כמשקל נגד יציב למערכת הבנקאית; אם לא, הוא יחזור להיות מה שהיה — פרמיית סיכון עם יחסי ציבור.